גשר לחיים

מהקבוע לארעי, מהיציב לנודד, מהבריא לשבור,
משניים לאחד. חמש מחשבות שמדגישות אמ
ת תקפה ונוכחת

 

חבר מתגרש בכאוס מוחלט. אחר מתגשר בזרימת נחל נעימה. שלישי מתרגש נוכח כל שינוי שהחיים מזמנים אליו. שלושתם חיים באותו הזמן והמקום ומאותן אותיות מצליחים ליצור בחייהם מציאות שונה לחלוטין.

אז מה כל כך מפחיד בשינוי – במעבר בין הקבוע לארעי – שמוביל אנשים להתנגד לו בכל הכוחות העומדים לרשותם, לעתים עד להרס כל הטוב אליו הגיעו במאמץ של שנים ארוכות? וכיצד יתאפשר לנו למצוא את הגשר שיוביל אותנו מהקבוע לארעי בחיינו מבלי לאבד את הבלמים, האיזונים והשפיות המרחבית? הנה חמש מחשבות:

א. אין דבר קבוע מלבד השינוי הזורם: ידוע מלידה ובכל זאת אנו נאחזים באקסיומות שגויות כאילו ישנו אושר קבוע, בריאות קבועה, יציבות כלכלית שאינה דורשת תחזוק, זוגיות באושר ובאהבה עד קץ הימים. פשוט אין. וככל שנפנים זאת בימינו כך ייטב בלילותינו. אנשים מאבדים את כל עולמם בסופת הוריקן או ברעידת אדמה בת 30 שניות. ואין צורך להרחיק לכת, תאונות דרכים ומחלות שמקורן גם בעקיצת יתוש יכולות להפוך את כל הקבוע בעולמנו לארעי שבארעי. כך שהאושר הוא העונג שאני חש הרגע במקום בו אני נמצא. ומכאן מחנך את הנפש להודות על הרגע הזה ולהעצים את העונג מתוכו ככל הניתן. זה נכון לכל מפגש ושיחה, בעולמות של ילדים, עבודה או יצירה. גם בשיא הכאב, פיזי או נפשי ואפילו סופני – האושר הוא הערך שאנו מעניקים לזמן שזכינו לנשום כאן.

ב. איש אינו חייב לי דבר: רובנו מסרבים להתבגר לאמת, שהמסע המוגבל בזמן בעולמנו הוא בסופו של יום מסענו הפרטי וכי איש אינו חייב לנו דבר בדרך. לא מתוקף של קשר דם, לא מתוקף משפטי וגם לא מתוקף חוזי (ויעידו על כך מאות אלפי תיקים הנפתחים בבתי המשפט מדי שנה). התשורות שאנו מקבלים מאחרים הן מתוקף רצונם הטוב והנסיבות שהיטיבו עמנו. ושוב, יש להודות עליהן. דרישה, ציפייה או אכזבה על כי לא נוהגים בנו כפי שאנו מאמינים ש"מגיע לנו", הן מתכון בטוח לנפש אבודה ומעורערת בימים של שינוי מהקבוע לארעי. 

ג. איש אינו מסוגל לגרש אותי: בעצם לידתי גברתי על מאות מיליוני מתחרים. לידתי היא ניצחון בהגדרה אשר איש אינו יכול להעלימו או להקטינו. לבואי לעולם קיים ייעוד מהותי ולא טכני אשר חלה עלי חובה לגלותו ולמלאו. וכפי שאני לא רשאי בשום מימד (מוסרי, רגשי או פיזי) לגרש אדם מעל פניי, כך איש אינו יכול לגרש אותי. אם יבחר אדם, קרוב ואהוב ככל שיהיה, שלא להמשיך ולחיות בצמידות אלי, אכבד בקשתו כזכותו המלאה. לשנינו יש עוד כשמונה מיליארד אופציות אחרות על פני האדמה במסענו היפה. אודה לו על תרומתו לחיי ונמשיך הלאה בדרכנו.  

ד. בכל כאב יש עונג: "חוכמת העונג וחוכמת הכאב נפגשות בתוך הלב המיילד אהבה חומלת" (אודי ישראלי). למדתי באינספור מפגשים, ייעוצים, שירים  וגישורים – לימון בוודאות יכול להפוך ללימונדה; גם בפרידה זוגית אנו מוצאים את הגשמת החלומות ומימוש הצרכים המעודכנים של שני הפרטים. וגם במקרים קשים יותר נמצאו המילים המנחמות אשר העניקו משמעות לאובדן. זה ענין של גישה, הרגעת הפחדים והדחף לשלוט בכל הסובב אותנו, השקטת הרעשים, חשיבה צלולה וזימון התשובה. בכל בקשה וחיפוש עיקש אחר העונג בתוך מפלים של כאב, הוא תמיד הגיע אלי בלי התראה כמו נס משמיים. 

ה. לשמוח זה ציווי: עצוב אחד יכול להוביל אומה שלמה לעצב גדול. לכן, שמחה היא בבחינת ציווי שחל עלינו ולא רק בקשה, ועל השמחים חלה החובה לסייע לעצובים למצוא גם הם את השמחה בחייהם וכך למנוע את האסון האנושי והעצב הקולקטיבי הבא.

ישנה אמת אחת תקפה ונוכחת: אנחנו ארעיים בעולם. וגם אם נסתתר מהיקום בתוך מבני קבע רשומים על שמנו ונאסוף נכסים עד לאינסוף, אין זה אומר שבליבנו נחוש מאושרים עד שיגיע היום ומישהו או משהו יובילנו החוצה מהם. ראוי על  כן, שנדע לציין את הארעי, לכבדו, לרקוד ולשמוח איתו. כך, נוכל להודות בד בבד על הטוב השופע הקיים בחיינו אשר מתרחש ברגע זה ממש.

החיים והמוות, הקבוע והארעי, הבריא והשבור, המענג והכואב – כולם נושמים וצועדים יד ביד בתוך לבנו ומוחנו. ובמקרים רבים, תהליכי פרידה – עדכון הסטטוס האישי והפרדת הבתים – עשויים לשמש בהובלה נכונה לגשר לחיים מועצמים ומאושרים יותר. לילדים, לבני הזוג לשעבר, ולעצמנו.

פורסם במגזין "חדשות קיסריה"

מוזמנים לשתף:

Facebook
WhatsApp

גשר לחיים

מהקבוע לארעי,
מהיציב לנודד,
מהבריא לשבור,
משניים לאחד.

חמש מחשבות
שמדגישות אמת
תקפה ונוכחת

 

חבר מתגרש בכאוס מוחלט. אחר מתגרש בזרימת נחל נעימה. שלישי מתרגש נוכח כל שינוי שהחיים מזמנים אליו. שלושתם חיים באותו הזמן והמקום ומאותן אותיות מצליחים ליצור בחייהם מציאות שונה לחלוטין.

אז מה כל כך מפחיד בשינוי – במעבר בין הקבוע לארעי – שמוביל אנשים להתנגד לו בכל הכוחות העומדים לרשותם, לעתים עד להרס כל הטוב אליו הגיעו במאמץ של שנים ארוכות? וכיצד יתאפשר לנו למצוא את הגשר שיוביל אותנו מהקבוע לארעי בחיינו מבלי לאבד את הבלמים, האיזונים והשפיות המרחבית? הנה חמש מחשבות:

א. אין דבר קבוע מלבד השינוי הזורם: ידוע מלידה ובכל זאת אנו נאחזים באקסיומות שגויות כאילו ישנו אושר קבוע, בריאות קבועה, יציבות כלכלית שאינה דורשת תחזוק, זוגיות באושר ובאהבה עד קץ הימים. פשוט אין. וככל שנפנים זאת בימינו כך ייטב בלילותינו. אנשים מאבדים את כל עולמם בסופת הוריקן או ברעידת אדמה בת 30 שניות. ואין צורך להרחיק לכת, תאונות דרכים ומחלות שמקורן גם בעקיצת יתוש יכולות להפוך את כל הקבוע בעולמנו לארעי שבארעי. כך שהאושר הוא העונג שאני חש הרגע במקום בו אני נמצא. ומכאן מחנך את הנפש להודות על הרגע הזה ולהעצים את העונג מתוכו ככל הניתן. זה נכון לכל מפגש ושיחה, בעולמות של ילדים, עבודה או יצירה. גם בשיא הכאב, פיזי או נפשי ואפילו סופני – האושר הוא הערך שאנו מעניקים לזמן שזכינו לנשום כאן.

ב. איש אינו חייב לי דבר: רובנו מסרבים להתבגר לאמת, שהמסע המוגבל בזמן בעולמנו הוא בסופו של יום מסענו הפרטי וכי איש אינו חייב לנו דבר בדרך. לא מתוקף של קשר דם, לא מתוקף משפטי וגם לא מתוקף חוזי (ויעידו על כך מאות אלפי תיקים הנפתחים בבתי המשפט מדי שנה). התשורות שאנו מקבלים מאחרים הן מתוקף רצונם הטוב והנסיבות שהיטיבו עמנו. ושוב, יש להודות עליהן. דרישה, ציפייה או אכזבה על כי לא נוהגים בנו כפי שאנו מאמינים ש"מגיע לנו", הן מתכון בטוח לנפש אבודה ומעורערת בימים של שינוי מהקבוע לארעי. 

ג. איש אינו מסוגל לגרש אותי: בעצם לידתי גברתי על מאות מיליוני מתחרים. לידתי היא ניצחון בהגדרה אשר איש אינו יכול להעלימו או להקטינו. לבואי לעולם קיים ייעוד מהותי ולא טכני אשר חלה עלי חובה לגלותו ולמלאו. וכפי שאני לא רשאי בשום מימד (מוסרי, רגשי או פיזי) לגרש אדם מעל פניי, כך איש אינו יכול לגרש אותי. אם יבחר אדם, קרוב ואהוב ככל שיהיה, שלא להמשיך ולחיות בצמידות אלי, אכבד בקשתו כזכותו המלאה. לשנינו יש עוד כשמונה מיליארד אופציות אחרות על פני האדמה במסענו היפה. אודה לו על תרומתו לחיי ונמשיך הלאה בדרכנו.  

ד. בכל כאב יש עונג: "חוכמת העונג וחוכמת הכאב נפגשות בתוך הלב המיילד אהבה חומלת" (אודי ישראלי). למדתי באינספור מפגשים, ייעוצים, שירים  וגישורים – לימון בוודאות יכול להפוך ללימונדה; גם בפרידה זוגית אנו מוצאים את הגשמת החלומות ומימוש הצרכים המעודכנים של שני הפרטים. וגם במקרים קשים יותר נמצאו המילים המנחמות אשר העניקו משמעות לאובדן. זה ענין של גישה, הרגעת הפחדים והדחף לשלוט בכל הסובב אותנו, השקטת הרעשים, חשיבה צלולה וזימון התשובה. בכל בקשה וחיפוש עיקש אחר העונג בתוך מפלים של כאב, הוא תמיד הגיע אלי בלי התראה כמו נס משמיים. 

ה. לשמוח זה ציווי: עצוב אחד יכול להוביל אומה שלמה לעצב גדול. לכן, שמחה היא בבחינת ציווי שחל עלינו ולא רק בקשה, ועל השמחים חלה החובה לסייע לעצובים למצוא גם הם את השמחה בחייהם וכך למנוע את האסון האנושי והעצב הקולקטיבי הבא.

ישנה אמת אחת תקפה ונוכחת: אנחנו ארעיים בעולם. וגם אם נסתתר מהיקום בתוך מבני קבע רשומים על שמנו ונאסוף נכסים עד לאינסוף, אין זה אומר שבליבנו נחוש מאושרים עד שיגיע היום ומישהו או משהו יובילנו החוצה מהם. ראוי על  כן, שנדע לציין את הארעי, לכבדו, לרקוד ולשמוח איתו. כך, נוכל להודות בד בבד על הטוב השופע הקיים בחיינו אשר מתרחש ברגע זה ממש.

החיים והמוות, הקבוע והארעי, הבריא והשבור, המענג והכואב – כולם נושמים וצועדים יד ביד בתוך לבנו ומוחנו. ובמקרים רבים, תהליכי פרידה – עדכון הסטטוס האישי והפרדת הבתים – עשויים לשמש בהובלה נכונה לגשר לחיים מועצמים ומאושרים יותר. לילדים, לבני הזוג לשעבר, ולעצמנו.

פורסם במגזין
"חדשות קיסריה"

מוזמנים לשתף:

Facebook
WhatsApp

צרו קשר

שכונת הצמרות (3), קיסריה, ת.ד. 5127

מלאו את הטופס
ואשוב אליכם בהקדם:

שינוי גודל גופנים